אנשי בינה
השוק נשען על אנשיו
העיקר בבינה אינו הסחורה אלא האנשים. הסוחרים מכירים את שורתם בעל פה, זוכרים את הקבועים ויכולים למצוא בתוך הר קופסאות את הפריט הנכון בדקה.
כאן הכול על קול ואופי: קוראים, משבחים, מתבדחים, מתווכחים על מחיר ומיד מכבדים בכוס תה. השוק הוא תיאטרון שבו כל מוכר הוא קצת שחקן.
ומסביב — תנועה בלתי פוסקת: סבלים עם עגלות, קונים עם שקיות, ריחות תבלינים ולחם טרי. בינה אינו משתתק לרגע.
סוחרים
מומחי סחורה ואמני שיחה — לכל אחד שורה משלו ולקוחות קבועים משלו.
כרוזים
הזמנות בקול ופרסום ל«מחיר הטוב ביותר» הם המוזיקה ההכרחית של השוק.
תה ליד הדוכן
כוס תה היא חלק מהעסקה וסימן לאירוח; ליד התה קל יותר להסכים.
קונים
מסיטונאים עם עגלות ועד משפחות עם ילדים — בבינה נפגשת כל באקו.
רעש ותנועה
סבלים, עגלות, קולות ומוזיקה — השוק חי בקצב מתמיד.
צבע מקומי
ריחות, צבעים והתרגשות של עסקה — בינה מעניק את אותה אווירה של שוק מזרחי.
מוכרת · באקופני השוק
מאחורי כל דוכן — גורל
עבור אלפי משפחות בינה הוא עבודה והכנסה. שושלות שלמות של סוחרים עומדות שנים מאחורי אותם דוכנים, ומעבירות את העסק לילדיהן.
עמלם, סבלנותם וחיוכם הם שהופכים את השוק למקום חי ואנושי.